עורך דין  לשון הרע והוצאת דיבה עודד פרץ 


משרד עורכי דין הוצאת דיבה עודד פרץ  עוסק ומטפל בתביעות דיבה ולשון הרע, ובהגשת קובלנה פלילית בגין לשון הרע. כאשר מפורסמת לשון הרע בזדון ובכוונה לפגוע, הדבר מהווה עבירה פלילית לה קבע המחוקק שנת מאסר.  עורך דין לשון הרע עודד פרץ עוסק בתביעות דיבה ולשון הרע נגד אנשים פרטיים, מעסיקים, עיתונים ואמצעי תקשורת למיניהם. עו"ד לשון הרע עודד פרץ מתמחה בתביעות לשון הרע בגין דיבה שפורסמה בעיתונות, באינטרנט, בפייסבוק, באמצעות מיילים ודוא"ל, ועוד. עו"ד לשון הרע עודד פרץ עוסק בבקשות לצווים שיפוטיים לחשיפת פרטיהם של גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט, בפייסבוק וכו'. כמו כן, משרד עורך דין לשון הרע עודד פרץ עוסק בטיפול בקובלנות פליליות בגין לשון הרע והוצאת דיבה, ומלווה את הלקוח מראשית ההליכים ועד לסופם. הוצאת דיבה שנעשתה במזיד מהווה עבירה פלילית הנושאת בצידה שנת מאסר, וכיוצא בזה השאלה המתבקשת האם גוגל בעצמה אחראית בגין פרסום לשון הרע? לשון הרע - גוגל

 עורך דין לשון הרע , עורך דין דיבה

 

עורך דין לשון הרע עודד פרץ בד"כ מעניק ייעוץ ראשוני  לגבי סיכויי התביעה, ולא מהסס לסרב לייצג פונים אשר באמתחתם עילות תביעה גבוליות למיניהן. משרד עורך דין דיבה עודד פרץ עוסק בתביעות דיבה ולשון הרע בבתי המשפט ברחבי המדינה. בחלק מהמקרים הוצאת דיבה או לשון הרע מלווה גם בפגיעה בפרטיות. עורך דין לשון הרע עודד פרץ ומשרדו מטפלים בתביעות המאחדות עילות אילו לכדי תביעה אחת, על מנת לחסוך בעלויות בעבור הלקוח.  

 

לשון הרע והוצאת דיבה - הזכות לשם טוב וחוק לשון הרע

 

  • הזכות לשם טוב היא זכות חוקתית המוגנת בחוקי היסוד שחוקקה הכנסת. פסק דין תומרקין נגד העצני ע"א 740/86. ע"א דוד אפל נגד איילה חסון. את הזכות לשם טוב יש לאזן עם הזכות לחופש הביטוי. בית המשפט מאזן את האינטרסים של הצדדים בנסיבות של כל מקרה ומקרה.

 

  • חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 אומר שלשון הרע או הוצאת דיבה, היא כל פרסום שעלול להשפיל או לפגוע באדם או במשרתו בעיני הציבור. בפסק הדין ת"א 170258-09 אוחיון נגד בר חיים, נפסק כי היה אכן מדובר בלשון הרע ובהוצאת דיבה, אשר ייחסה לתובע דרכי פעולה פליליות ועלולה הייתה לפגוע בפרנסתו.

 

  • עורך דין דיבה עודד פרץ מפנה את תשומת הלב לכך כי חוק איסור לשון הרע אינו דורש כי הדיבה תפגע בפועל, אלא רק שהדיבה עלולה לפגוע. עוולת לשון הרע הינה עוולה התנהגותית ולא תוצאתית.

 

  • חוק איסור לשון מעניק הגדרה רחבה ביותר למונח פרסום לשון הרע, ופרסום יכול להיעשות בכל צורה ואופן, בכתב, בעל פה, במישרין, או באופן עקיף המשתמע גם מנסיבות חיצוניות. גם רמזים עשויים לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע.

 

  • חוק לשון הרע דורש פרסום של דיבה לפחות לאדם אחד נוסף זולת הנפגע, ועל מנת שתקום אחריות פלילית, לשני אנשים. ככל שהפרסומים נרחבים יותר, החומרה גדולה יותר.

 

  • חוק לשון הרע אינו חל על פרסומים שנעשו באופן אינטימי לנפגע עצמו בלבד. למשל, לא ניתן לתבוע בלשון הרע בגין דיבה שנעשתה אך ורק למייל האישי של הנפגע, אלא אם כן צפוי היה כי אחרים יקראו את המייל ויחשפו לדברים.

 

  • חוק לשון הרע עוסק בהורדת ערכו של הנפגע העיני הציבור, ולפיכך חובה שהפרסום הדיבתי יגיע לאזני מישהו אחר זולת הנפגע.

 

  • הפסיקה הכירה בכך כי כאשר המפרסם צועק את דברי לשון הרע במקום ציבורי, אז יחזקה כי אחרים נחשפו להם. מכתבים שמוענו לאנשים רמי דרג יחשבו כמכתבים שנחשפו גם למזכירות שלהם, ואולם הנפגע מלשון הרע אינו רשאי לתבוע בגין פרסומי לשון הרע אשר הוא בעצמו אחראי להם ושהוא ביצע בעצמו.

 

  • חוק לשון הרע קובע פיצוי של עד 100,000 ש"ח וזאת ללא הוכחת נזק כלשהו, וזאת ביחס לכל פרסום ופרסום. בנוסף רשאי אדם לתבוע את נזקיו הממוניים וברי ההוכחה והכימות כתוצאה מפרסומה של הדיבה ולשון הרע. ככל שהפרסומים בדבר הדיבה ולשון הרע הינם כאלו חוזרים ונשנים, ובפרט כאשר מפרסם הדיבה מסרב להתנצל או למשוך את הדיבה בחזרה - נזקי הנפגע מוחרפים, והסבירות היא שבתי המשפט יפסקו פיצוי כספי גבוה יותר לטובת הנפגע. עו"ד דיבה עודד פרץ מסכים.

  • תקופת ההתיישנות בתביעות דיבה ולשון הרע עומדת על 7 שנים.

 

בית המשפט אף רשאי לפסוק פיצויים עונשיים והרתעתיים, בשל הפרתה של הזכות החוקתית לשם טוב ולהעדר דיבה ולשון הרע. המבחן לפגיעה בשם טוב ולהוצאת דיבה ולשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו כזה של האדם הסביר; בדרך-כלל הדין לא ייתן תוקף לרגישות מיוחדת וסובייקטיבית (ע"א 4534/02 רשת שוקן. ע"א 466/86 שאהה נגד דרדריאן). הדין מגן בסבירות על דברי סטירה, השיח הפוליטי, דברים הנאמרים במסגרת הליכים משפטיים, ביקורת על יצירות אמנותיות, או דברים במהלך תלונה תמת לב לרשויות המוסמכות, כדוגמת המשטרה. בנוסף קיימת הגנת "אמת דיברתי" ואינטרס ציבורי, והנטל להוכיח הגנות לפרסום דיבה ולשון הרע מצוי על כתפי הפוגע, הנתבע. גם המבחן להגנות הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר (ע"א 723/74).

 

לשון הרע והוצאת דיבה - פסיקת בתי המשפט 

 

בפסק הדין רע"א 9575/06 יגאל גיל, נפסק כי אמיתות הדברים והאינטרס הציבורי הם שני אלמנטים מצטברים, למטרת הגנה מפני תביעת דיבה ולשון הרע. הגנה נוספת היא פרסום הדבר לרשות מוסמכת בתום לב ובלבד שהפרסום היה סביר - ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נגד דינה חלוץ. ברור כי לא כל שקר או ביקורת מהווים הוצאת דיבה ולשון הרע. ואולם, פרסום של רמיזות גם כן יכול לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע, וכנ"ל לגבי לשון סגי נהור. ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נגד דינה חלוץ. עצם העובדה שהפרסום אומר כי "הנושא מצוי בבדיקה", אינה מהווה בהכרח הגנה בפני תביעת דיבה. עורך דין הוצאת דיבה עודד פרץ מסכים.

 

לפי חוק לשון הרע - הוצאת דיבה ולשון הרע מצריכה, בדרך-כלל, כי הדברים יאמרו כעובדות ולא סתם כהבעת דעה (ת"א 22815/85 עקיבא נוף נגד אורי אבנרי). חוק לשון הרע קובע אחריות אישית גם לבעלי עניין בעיתונות ובתקשורת לגבי פרסום דיבה ולשון הרע. אמצעי התקשורת חייב לבדוק את הדברים ולאפשר את תגובתו של הנפגע. 

 

גם לתאגיד יש זכות לשם טוב. בפסק הדין ת"א 2692-06 סיגמא נפסק כי פרסום היותה של חברה כלא אמינה, כחקיינית או זייפנית, ואזהרת לקוחותיה מהווה הוצאת דיבה ולשון הרע (ת"א 1202/94 חכמוב בע"מ. ת"א 1928/03 כל מנעול נגד מולטילוק). לגבי סך הפיצוי שמעניקים בתי המשפט בתביעות דיבה ולשון הרע - סך הפיצוי מושפע ממספר גורמים (רע"א 4740/00 לימור אמר. ע"א 552/73 רוזנבלום נגד כץ). היקף הפגיעה, מעמדו ושמו של הנתבע בקהילה, עוצמת ההשפלה האינדיבידואלית, טיב הפרסום, היקפו והתנהגות הצדדים. פרסום דיבה ולשון הרע מהווה גם עבירה פלילית, ככל שנעשה בזדון ובכוונה לפגוע. ע"פ חוק לשון הרע, פרסום במסגרת הליכים משפטיים נהנה מחסינות ולא מהווה לשון הרע והוצאת דיבה (35579/07).

 

בפסק הדין ת"א 19072-08 הנתבע קרא פרסום, לפיו וטרינר מעניק שירותים ומוכר חתולים במחירים נקובים. עם הגעתו לקליניקה נתברר כי מחירי החתולים גבוהים יותר, ובנוסף הווטרינר מחייב בעלות נוספת בגין חיסונים כתנאי לקניית החתול. הנתבע שב מאוכזב לביתו ופרסם הודעה בפורום אינטרנטי ותיאר את חווייתו האישית, וכתב כי זו חווייתו האישית בפירוש. נפסק כי הביקורת הייתה ביקורת צרכנית לגיטימית, נכונה, כהבעת דיבה. תביעת לשון הרע של הוטרינר נדחתה והוא חוייב בהוצאות. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק דין זה.

 

בית המשפט פסק כי מדובר בהבעת דעה וביקורת צרכנית אמתית ולגיטימית, ולא בהוצאת לשון הרע ודיבה. ישנו אינטרס ציבורי. בנסיבות הוחלט כי חופש הביטוי גובר על הזכות לשם טוב. הפרסום נעשה בתום לב. הווטרינר, התובע, חויב בהוצאות ע"ס 8,000 ש"ח, ותביעתו בגין דיבה ולשון הרע נדחתה. בפסק הדין דרור בר לבב נגד אורי יבלנוקה נאמר כי גם פרסום לשון הרע על דמות פיקטיבית, כאשר המפרסם לא בדק בסבירות האם קיימת במציאות, עלולה להוות הוצאת דיבה ולשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים לגמרי עם הלכה משפטית זו. בפסק דין ע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות נזכרה חובתו של עיתון לפרסם עדכון אודות הפסקת הליכים פליליים נגד אדם. חוק לשון הרע קובע כי אי פרסום עדכון כאמור ישלול את הגנת תום הלב. בפסק דין בורוכוב נגד יפת נפסק כי בית המשפט לבדו הוא שמחליט האם פרסום כלשהו מהווה לשון הרע, ובד"כ לא תותר הבאת ראיות בנושא.

 

חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 קובע ששקריות הפרסום אינה יסוד מעוולת לשון הרע, דהיינו, התובע בלשון הרע אינו נדרש להוכיח את שקריות הפרסום הדיבתי. סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי לנתבע בלשון הרע עומדת הגנה אותה הוא יצטרך להוכיח, דהיינו כי הפרסום הדיבתי היה אמת ושהיה בו עניין לציבור. יש לשים לב כי אמיתות הפירסום בפני עצמה אינה מהווה הגנה מפני תביעה בלשון הרע. ישנו אלמנט מצטבר שהינו העניין לציבור. בדומה לפרשנות שיש ליתן לפירסום הדיבה, גם שאלת העניין הציבורי נקבעת ע"י בית המשפט שדן בתביעת הדיבה, ובד"כ אין לקבל ראיות בנושא, זולת אם עסקינן בפירסום לשון הרע שנעשה בדרך של "אינואנדו", רמיזה, באופן משתמע, או כאשר למילים הפוגעניות הייתה משמעות מיוחדת שידועה רק לצדדים ולחוג מצומצם.

 

הכלל בלשון הרע הינו שחזרה על פרסומי לשון הרע גם כן מהווה הוצאת דיבה ולשון הרע.  עורך דין לשון הרע עודד פרץ תומך בגישה זו.  בפסק הדין זוהר נגד פריזנט ואח' נקבע כי במידע אודות הכשרתו המקצועית של נהג טרקטור אין עניין לציבור הרחב, אלא למעסיקו בלבד. פרשנות זו מתיישבת עם הצורך להגשים את האינטרס הציבורי של חופש הביטוי תוך פגיעה מינימלית באנשים ספציפיים, ותוך כדי זיהויים רק אם הדבר הכרחי. פרסומים מופרזים ומאסיביים בד"כ לא יזכו להגנה מפני תביעות דיבה ולשון הרע. משרד עורכי דין עודד פרץ שות' מסכים עם מדיניות זו.   בפסק הדין קראוס נגד ידיעות אחרונות ע"א 3199/93 נאמר כי יש הבדל בין פרסום לפיו אדם ביצע עבירה פלילית לבין פרסום היותו חשוד בעבירה. גם האחרון עלול לעלות לכדי הוצאת דיבה ולשון הרע. על הפרסום לתאר בצורה נכונה את התנהלות החקירה. פרסום שלא יבהיר כי עסקינן בחקירה בלבד, וכי נושא האשמה הפלילית עדיין שנוי במחלוקת - יעלה כדי הוצאת לשון הרע ודיבה. משרד עורכי הדין עודד פרץ טיפל במס' תביעות לשון הרע בעניין זה. גם חוק איסור לשון הרע וגם האתיקה העיתונאית מחייבים עיתון שדיווח על חקירת משטרה לפרסם עידכון כאשר החקירה הסתיימה או כאשר התיק נסגר.

 

לגבי תלונות למשטרה ולגופים אחרים, בפסק דין ע"פ (ת"א)989/79 בורוכוב נגד יפת נאמר כי פרסום עצם הגשת התלונה איננו מוגן ומהווה הוצאת דיבה ולשון הרע. בפסק דין ע"א שיטרית נגד מזרחי ומאטיס נגד מלכסון נפסק כי תלונה חוזרת ונשנית או בתפוצה המונית לא תהנה מהגנה ע"פ חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. פסק דין פישמן נגד בר-און. הלר נגד שיאוביץ. בתי המשפט קבעו כי לגבי דיווח על הרשעות בפלילים, העניין הציבורי פוחת ככל שחלף יותר זמן ממועד ההרשעה, ובפרט כאשר נמחק המרשם הפלילי. נאמר כי יש עניין ציבורי לאפשר לעבריינים להשתקם. ואולם, כלל זה איננו מוחלט ולעיתים יכול לקום עניין ציבורי בכל זאת, כך שהפרסום יהיה מוגן מפני תביעת דיבה ולשון הרע. ע"פ (ת") 60/88 פרנקל ואח' נגד ישראלי ואח'. זאת בפרט ביחס לאנשי ציבור. הפסיקה הכירה בכך כי נטל הראייה בתביעת דיבה ולשון הרע להוכחת הפירסום לפיו אדם ביצע עבירה פלילית, צריך לעמוד בקשר ישיר עם חומרת הפירסום. כלומר, אדם המפרסם כי אדם הינו אנס, למשל, יהיה צריך להוכיח כי ביצע מעשי אינוס, ובפועל! עורך דין לשון הרע עודד פרץ טוען כי ככל שהאשמות חמורות יותר, כך נטל ההוכחה צריך להיות גבוה יותר. בפסק הדין המ' (י-ם) 688/66 בנק פויכטונגר בע"מ נגד אהרוני ובפסק דין ברגמן נגד להמן נאמר כי בתביעות דיבה ולשון הרע חובה להביא את המילים המדוייקות שנאמרו, ואת האופן שבו בוצע הפרסום. אין להסתפק בטענה כללית לפיה הוצאה לשון הרע ודיבה. התובע בלשון הרע אינו חייב לטעון כי הפרסום היה שיקרי. זוהי הגנה אותה צריך הנתבע להעלות ולהוכיח. יצוין כי כל פרסום של דיבה ולשון הרע מקים עילה נפרדת בלשון הרע, ותובע יכול לבקש לתקן את תביעתו המקורית בלשון הרע או לבחור להגיש תביעת דיבה נוספת.

 

 

תובע בלשון הרע שלא כתב בתביעתו כי הוא תובע גם נזקי ממון ברי כימות או שלא מסר עליהם פרטים בתביעתו, יוכל לתבוע רק את הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק הנקוב בחוק איסור לשון הרע - 50,000 שקלים או 100,000 שקלים אם הפירסום נעשה בכוונה לפגוע, שאז ניתן להגיש בגינו קובלנה פלילית, אם פורסם לשני אנשים זולת הנפגע. הסכומים הללו צמודים למדד.

 

  • בפסק דין ע"א 256/57 אפלבוים ואח' נגד בן גוריון נקבע כי יש להחמיר את הפיצוי במקרה של נתבע שהתגונן בטענת אמת דברתי למרות שידע שהפרסום שעשה הינו שקרי ועולה כדי הוצאת לשון הרע ודיבה.

     
  • בפסק הדין ע"א 740/86 תומרקין נגד העצני נאמר כי רק השופט קובע מהי משמעות הפרסום ע"פ מבחן אובייקטיבי. הדין לא יכיר ברגישות מיוחדת. כוונתו הסובייקטיבית של המפרסם אינה רלבנטית לעניין זה. כלומר, המבחן הינו כיצד אדם סביר הבין את הפרסום.
     
  • בפסק הדין ע"א 90/49 בנטוב ואח' נגד קוטיק נאמר כי בד"כ אין להביא ציטוטים מהמילון לגבי פרשנות הפרסום.

     
  • בפסק הדין ע"א 114/64 תיק נגד קריניצי נאמר כי אין להסתמך על פרשנות הלכתית אלא על כזו רגילה "כפי שסתם קורא עיתון היה מבינן".

     
  • בפרשת תומרקין נגד העצני נשלחה מעטפה עליה נכתבו האותיות KZ אשר משמען בגרמנית הינה מחנה ריכוז. נפסק כי חלק מהציבור אינו מבין את משמעות הפרסום ולכן הפרסום חא עולה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. הפסיקה הכירה בכך כי כאשר פירסום נשלח בדואר וכאשר צפוי כי לא הנמען הוא שפותח דואר וממיינו, אזי ייחשב הדבר לפרסום נוסף כאשר המזכירה נחשפת לפרסום. בפסק הדין ת"א (ת"א) 22815/85 נוף נגד אבנרי נקבע כי גם הצגת שאלה רטורית יכולה לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. ראה גם פס"ד רבינא נגד יונס.

 

  • בפסק דין 265/55 ישראל נגד מאירוביץ נקבע כי קללות שנאמרו מתוך כעס או בהלצה לרב לא יעלו כדי הוצאת דיבה ולשון הרע.

     
  • בתיק ע"א 296/76 ברקן נגד תמרי נאמר כי הכותרת של הפרסום הינה קריטית בהחלטה האם הפרסום מהווה לשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי הכותרת הינה כ"כ חשובה שלעיתים יש לבוחנה בנפרד מהכתבה.

 

  • סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע מאפשר את פיצול הדיון כך שימנע העיסוק בשמו הרע כביכול של התובע, אלא אם הדבר רלבנטי, ורק לצורך קביעת סך הפיצוי, ולאחר שכבר נקבעה החבות המהותית. פסק דין רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור נגד משה רום. קליין נגד רונן. פרידמן נגד חן. עו"ד יגאל גיל נגד עו"ד שרה פרזנטי. רע"א 2347/02 נמרודי נגד רשות השידור.

 

  • בפסק הדין מאת בית המשפט העליון ע"א 809/89 לוטפי משעור נגד אמיל חביבי עלתה השאלה האם פרסום לפיו אזרח ערבי משתף פעולה עם ממשלת ישראל יכול לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. מחד, הפרסום פוגע בו בחוג מכריו המצומצם. מאידך, כלל אזרחי המדינה לא רואים בפרסום מעין זה כדבר שליל העולה כדי לשון הרע, אלא כדבר חיובי דווקא. בית המשפט פיצל את הדיון בהסכמה ע"פ סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. בית המשפט הזכיר את פסק הדין ע"א 466/83 שאהה נגד דרדריאן.

 

  • בפסק הדין ע"א 30/72 שמואל פרידמן נגד שמואל סגל נפסק כי הוצאת דיבה ולשון הרע כנגד עורכי דין ואנשי ציבור מחייבת פיצוי גבוה יותר. גם בתיק זה הדיון פוצל לשניים ע"פ סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע.

 

  • בפסק הדין ע"א 552/73 רוזנבלום נגד כץ נפסק כי תפוצת הפרסום הינה רלבנטית לשאלת גובה הנזק. פישמן נגד בר-און. לוטפי משעור נגד חביבי. אפלבוים נגד בן גוריון.

 

  • בפסק הדין ע"א 90/49 בנטוב ואח' נגד קוטיק נפסק כי הפרסום יעלה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע גם אם האדם הסביר יבינו כמתייחס לאדם ספציפי, ואין נפקא מינה אם הפרסום התייחס לאדם אחר או לדמות פיקטיבית שאינה קיימת כלל.

 

  • בתיק ע"א 354/76 עזבון שרף נאמר כי קיימת חובה על מפרסם סיפור בדיוני לבדוק האם הדמויות הנזכרות אכן קיימות במציאות. עיתון שברשלנות טועה בהדפסת שם ומפרסם דיבה יראה כאחראי ע"פ חוק איסור לשון הרע. כן נפסק כי בפסיקת הפיצויים בתביעות לשון הרע יש להתחשב גם בהתנהגות הפוגע לאחר שהוגשה תביעת הדיבה וכן באופן בו ניהל את הגנתו והאם טען כי הפרסום אמת למרות שידע שהינו שיקרי.

 

  • בפסק הדין ד"נ 15/88 מלך נגד קורנהויזר נפסק כי ניתן לתבוע מפרסמי דיבה ולשון הרע יחדיו כאשר כולם אחראים להרפתקה הדיבתית. ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נגד קאר סקיוריטי בע"מ.

 

משרד עורך דין דיבה עודד פרץ ושות' מתמחה בהגשת קובלנות פליליות בלשון הרע.

 

קובלנה פלילית הינה הליך פלילי לכל דבר. קובלנה פלילית הינה החריג לכלל לפיו המדינה היא היוזמת בהליך פלילי. לאחר שהוגשה קובלנה פלילית, למדינה יש אפשרות להחליט להגיש כתב אישום ולנהל את ההליך בעצמה, וכך תהפוך הקובלנה הפלילית לכתב אישום. סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 מאפשר את הגשתה של קובלנה פלילית פרטית בלשון הרע.

 

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע מס' הגנות למפרסם לשון הרע. תנאי מוקדם להגנה הינו כי הפרסום נעשה בתום לב. סעיף 15 לחוק לשון הרע מעניק הגנה לפרסום שנעשה לצורך הגנה על עניין אישי כשר, לצורך הגשת תלונה לרשות מוסמכת, ועל הבעת דעה. משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ ושות' מתמחה בתביעות לשון הרע המשולבות עם תביעות פגיעה בפרטיות.

 

כן עוסק משרד עורך דין לשון הרע עודד פרץ בתביעות לשון הרע המשולבות עם תביעות נזיקיות נוספות, כדוגמת עוולת הרשלנות, עוולת שקר מפגיע, עוולת הנגישה- נקיטת הליכי סרק בפלילים או בפשיטת רגל וגרם הפרת חוזה - התערבות שלא כדין של גורם זר בחוזה. לעיתים פרסום לשון הרע ודיבה יכול לעלות גם כדי עבירה פלילית של העלבת עובד ציבור. סעיף 20 לחוק איסור לשון הרע קובע כי הוראות חוק לשון הרע אינן באות להתיר פרסומים אשר הינם אסורים ע"פ דין אחר.

 

בפרשת ע"א 534/65 דיאב נגד דיאב נקבע כי קללות פוגעניות יכולות לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. עורך דין דיבה עודד פרץ מסכים. סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 קובע כי פרסומים שנעשו תוך כדי דיון משפטי יהיו מוגנים מפני תביעות דיבה ולשון הרע. ראה פסק דין עו"ד פואד חיר נגד עודד גיל מאת בית המשפט העליון. ע"א 211/82 ננס נגד פלורו.ע"א 546/92 דורון נגד טריינין-גורן. רע"א 3614/97 עו"ד דן אבי יצחק נגד חברת החדשות הישראלית. ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד לוני הרציקוביץ. ע"פ (חיפה) 2098/02 עו"ד אעלימי נזאר נגד מדינת ישראל. ע"א (ת"א) 2685/00 יואב יצחק נגד ארנון מוזס. רע"א 3015/05 עו"ד יורם זריפי ואח' נגד עו"ד משה כהן.

 

בפסק הדין המ' (ת"א) 8652/77 הלר נגד שיאוביץ נפסק כי תלונה לועדות אתיות למיניהן יכולה לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. ע"פ 364/73 זיידמן נגד מדינת ישראל. ע"פ (ת"א) 546/92 דורון נגד טריינין-גורן. המ' (י-ם) 2664/89 ת"א 8266/88 אקוע נגד עוף ירושלים. פישמן נגד בר-און.

 

לגבי הגנת סעיף 13 לחוק לשון הרע אודות חובות לפרסם. בפסק הדין ע"א 241/60 תיק נגד קריניצי נאמר כי רק במקרים נדירים החוק מטיל חובה לפרסם דברים. חוק איסור לשון הרע מגן גם על דיווחים נכונים והוגנים על הליכים משפטיים.

 

פסק דין ע"א 348/85 בן ציון נגד הוצאת מודיעין. ברקן נגד תמרי. בורוכוב נגד יפת. בפסק דין תיק נגד קריניצי נפסק כי ניתן לבקש את דחיית תביעת הדיבה על הסף.

 

בפסק דין 7165/84 פישמן נגד בר- און נפסק כי אין חובה, אפילו לא על עו"ד, להגיש תלונה ללשכת עו"ד כנגד עו"ד אחר וכי התלונה יכולה להוות דבר דיבה ולשון הרע.

 

בית המשפט יבחן את האינטרסים המעורבים - פס"ד ע"פ 24/50 גורלי נגד היועץ המשפטי.

 

בתיק ע"א 213/69 חברת החשמל לישראל נגד עיתון הארץ נקבע כי לעיתון אין חובה לפרסם דברים שיש בהם עניין לציבור. החובה לפרסם מתייחסת רק לגבי אפשרות פגיעה בחיים, בריאות או רכוש.

 

פסק הדין ת.א. 29654/07 ציון יקר נגד חיים גליק גם כן דיבר על ההבדל בין הגשת תלונות לבין פרסום במסגרת הליכים משפטיים. עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי הגשת תלונה אינה נחשבת להליך משפטי ולא אמורה להיות מוגנת מפני תביעות דיבה ולשון הרע.

 

בית המשפט העליון החליט בתיק דנ"א דרור חטר-ישי נגד עדנה ארבל כי לא ניתן להגיש תביעת דיבה ולשון הרע כנגד פרקליטת המדינה בגין פרסום שעשתה במסגרת תפקידה, גם אם תוכנו עלה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. לגבי הגנת הבעת דעה בחוק איסור לשון הרע נפסק כי על מנת להינות ממנה יש להפריד בין הדעה לבין העובדה, ולתת ביד הנמען את ההחלטה האם הפרסומים הם נכונים או לאו. קביעה עובדתית נחרצת אינה הבעת דעה ומהווה עוולה בלשון הרע והוצאת דיבה.

 

  • בפסק הדין ת.א 68845/06 עורך דין זבולוני שמואל נגד וואלה תקשורת נפסקו פיצויים לעו"ד בגין כל ששמו פורסם כמי שמחפש אהבה באתרי אינטרנט.

     
  • בפסק דין ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נגד דינה חלוץ עסק בית המשפט בחשיבותה של הכותרת לכתבה המוציאה לשון הרע, וציין כי לכותרת השפעה מכרעת על אופן הבנת הכתבה, ובפרט כאשר הכותרת הינה בולטת, שכן חלק מהאנשים כלל לא קורה את הכתבה לגופה. עורך דין לשון הרע מסכים כי לעיתים יש לבחון את הכותרת בנפרד מגוף הכתבה.

     
  • בתיק ת.א. 3144/99 אבנר אבסקר ואח' נגד מנחם צ'צ'קס נפסק פיצוי בגין קללות כמו קמצן ומפגר. לעיתים מתחשבים בתי המשפט במצב בו לשון הרע נאמרה בעידנא דריתחא, דהיינו מתוך מצב של כעס.

     
  • בפסקי הדין שאהה נגד דרדריאן ולוטפי משעור נגד אמיל חביבי נאמר כי לעיתים חוק לשון הרע יכיר בדבר דיבה הנחשב כדיבתי רק אצל חלקים מהציבור.
     
  • בפסק הדין קובלנה פלילית 145/00 ויסמן נגד גולן נקבע כי דיני לשון הרע חלים גם על פירסומי דיבה ברשת האינטרנט. 

חוק לשון הרע קובע לגבי פרסומי דיבה שנעשו בתקשורת כי גם מי שהביא את הפרסום לתקשורת אחראי ללשון הרע שפורסמה. בפסק הדין פרידמן נגד סגל נקבע כי עצם הפניה לתקשורת בדבר לשון הרע מהווה לשון הרע, עוד בטרם הדברים פורסמו. אם וכאשר יפורסמו, הדבר יעלה כדי עוולה נפרדת בלשון הרע. עו"ד עודד פרץ מסכים עם גישה זו. בפסק דין ע"א 1104/00 דוד אפל נגד איילה חסון נאמר כי לעיתים לשון הרע עולה "בין השורות" ולא באופן מפורש. כאשר מפורסמת לשון הרע אודות ציבור שלם, רשאי כל חבר באותו ציבור להגיש תביעת דיבה בגין לשון הרע.

 

  • בפסק הדין בג"צ 6126/94 סירב בג"צ לבקשתה של משפחתה של הגיבורה חנה סנש שלא הקרין תכנית מעין סטירית אודות חנה סנש, וקבע שבמקרה זה חופש הביטוי גובר על הזכות לשם טוב, ובעיקר כאשר מדובר ביצירה אמנותית, אשר כלל לא התיימרה לתאר את ההיסטוריה כמות שהיא.

     
  • פסק דין ע"פ 677/83 בורוכוב נגד יפת עסק בקובלנה פלילית פרטית בלשון הרע וקבע כי פרסום לשון הרע לשני אנשים זולת הנפגע מתוך שאיפה לפגוע מהווה עבירה פלילית. רע"פ 9818/01 שמעון ביטון נגד סולטן.

     
  • בתיק ת"פ 224/95 ד"ר ירחמיאל נגד אהרון טביב הקובל לא הצליח להוכיח כי הדיבה פורסמה לשני אנשים זולתו ולכן הקובלנה הפלילית נדחתה. רע"פ 9148/06 אריה אדלר נגד שושנה יום טוב. בג"צ 178/81 חאלד מחמד עבדל ג'אפר. סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי הוא שמאפשר את הגשתה של קובלנה פלילית בלשון הרע. דין קובלנה פלילית בלשון הרע הינה כדין כתב אישום.

 

  • בפסק הדין מטעם הג'ודוקה אריק זאבי נדחתה תביעתו של אריק זאבי בלשון הרע והוצאת דיבה בגין כתבה עיתונאית אשר העלתה את השאלה האם הקריירה שלו מצויה לקראת סוף דרכה. אריק זאבי חויב בהוצאות. בית המשפט קבע כי בכתבה היה ענין ציבורי, היא היתה מידתית, תמת לב, ונכונה במידה לא מבוטלת. עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק הדין.

 

בפסק הדין שניתן ביום 21 ביוני 2011 בתיק ת.א (ירושלים) 2734/09 אבי נעים נגד יהודה אלבוים בבית משפט השלום בירושלים הגיש התובע, ראש מועצה מקומית, תביעת דיבה ולשון הרע בגין פרסומי הנתבע אשר טען כי ראש המועצה פירסם קורות חיים "משופצים" ושיקריים, וטען, בין היתר, כי שימש כסמג"ד בצה"ל, כדיפלומט, כי שירת ביחידה מטכ"לית מובחרת, וכיו"ב. הפירסומים נעשו ע"י הנתבע, תושב המקום, וזאת במהלך הבחירות למועצה המקומית. כבוד השופטהנכבד עודד שחם דחה את תביעת לשון הרע בקובעו כי ראש המועצה אכן לא דייק בקורות החיים בהם התהדר, וזאת בלשון המעטה ובלשון עדינה. טענת ההגנה של אמת דברתי ועניין לציבור צלחה במקרה זה. הנתבע הצליח להרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו לעניין זה ע"פ חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. בית המשפט קבע כי ראש המועצה שירת כקב"ט אבטחה, ולא ניתן לכנות תפקיד זה בתואר "דיפלומט", ולא ניתן לשייכו ולכנותו כשירות "מטכ"לי". כן קבע בית המשפט כי לא ייתכן כי אבי נעים שימש כסמג"ד כאשר השתחרר מצה"ל בדרגת סגן...

 

בפסק דין שניתן ביום 18/10/2011 א (ראשון לציון) 2936/08 לותן מינס נגד קבוצת סקופ מתכות בע"מ נפסקו פיצויים בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק דין זה. כבוד השופט אורן שוורץ קבע כי הצבתה של תמונתו של עובד שפוטר ע"י מעסיקו בשער הכניסה למפעל מהווה לשון הרע והוצאת דיבה. בהתאם לפסק הדין ע"א 1104/00 אפל נגד חסון נפסק גם כאן כי עוולת לשון הרע אינה עוולה תוצאתית, אין צורך להוכיח פגיעה בפועל, ודי בכך שהפירסום הדיבתי היה עלול לפגוע. המבחן ללשון הרע הינו מבחן האדם הסביר - ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נגד חב' החשמל לישראל. בית המשפט הסתפק בפסיקת הסך הסטטוטורי ללא הוכחת נזק הנקוב בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965, ולא פסק נזקי ממון, שכן אילו לא הוכחו כדבעי.

 

 

בפסק דין שניתן בתאריך 16/8/2011 בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כבוד השופט עודד מודריק בתיק ת"א 2174-00 אברהם פלקסטר נגד עו"ד חנינא ברנדס דן בית המשפט בהוצאת דיבה ולשון הרע.

עובדות המקרה הינן כדלקמן: חנינא ברנדס ייצג בזמנו את הנשיא לשעבר עזר וייצמן.

בד בבד, העיתונאי יואב יצחק חשף בזמנו את הקשר בין הנשיא לשעבר המנוח עזר ויצמן לבין המיליונר סרוסי.

במשרדו של עורך דין חנינא ברנדס הועסק התובע, חשב בשם אברהם פלקסר.

היחסים בין חנינא ברנדב לפלקסר עלו על שרטון, ועבודתו של פלקסר במשרד חנינא ברנדס הסתיימה.

סביב אותה עת, נעלמו ממשרדו של ברנדס מסמכים שונים הקשורים לנשיא.

ברנדס טען בפני שותפים במשרדו כי אמנם אין לו ראיות אך הוא חושד כי פלקסר הוא שהעלימם או גרם להעתקתם ולהעברתם לעיתונאי יואב יצחק, שכן פלקסר הורה באותו זמן למזכירות משרד חנינא ברנדס לגרוס את המסמכים, וכן לא הופיע באופן פתאומי ותמוה לטיסה משותפת לחו"ל של צוות המשרד. זאת ועוד, אדם אחר, עו"ד אבנר כהן, טען בפני ברנדס כי פלקסר טען בפניו כי בידיו מסמכים שעלולים לפגוע בחנינא.

אברהם פלקסר הגיש כנגד חנינא ברנדס תביעת דיבה והוצאת לשון הרע בסך כחצי מיליון ש"ח.

עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים כי דין התביעה דחייה. פלקסר חויב בהוצאות על סך 40 אלף שקלים.

בית המשפט קבע כי חנינא היה מחויב לגלות לשותפיו אודות החשד, וכן היה מחויב לגלות לנשיא, שכן חייב לאילו חובת דיווח.

בית המשפט קבע כי חנינא ברנדס פעל בתום לב כאשר התלונן בפני פרקליטת המדינה. פרקליטת המדינה היא שהורתה למשטרה לחקור. המשטרה אף מצאה חומרים מסויימים אצל פלקסר בחיפוש שערכה.

בית המשפט לא קבע כי פלקסר הוא שהעלים את המסמכים בהכרח, אך כן קבע שלנתבע היה חשד מסויים, וכי הוא פעל בתום לב, והאמין לאמיתות הפרסום. הנתבע אף ציין בתלונתו כי אין בידיו ראיות בשלב זה. אין המדובר בעלילת שווא מכוונת, ולכן אין עסקינן בלשון הרע והוצאת דיבה. בית המשפט קבע כי גרסתו של אברהם פלקסר אינה אמינה ומכילה מס' סתירות. 

בית המשפט אף קבע שייתכן כי פלקסר בעצמו הוא שפנה בפרסומים בגינם הגיש תביעת דיבה ולשון הרע, ואם כך, הרי שיש לו להלין על עצמו בלבד. 

בית המשפט ציטט מפסקי הדין ע"א 788/79 ריימר נגד עזבון המנוח ברקו, ע"א 310/74 שטרית נגד מזרחי.

בית המשפט קבע כי אין חובה על מתלונן לרשות מוסמכת להתעמת עם החשוד או לבצע חקירות פרטיות בעצמו.

כאמור, עו"ד הוצאת דיבה ולשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק הדין, ומדגיש שוב כי חוק ההוצאה לפועל קובע מבחן אובייקטיבי לשאלה האם דבר מה מהווה הוצאת דיבה ולשון הרע. חוק לשון הרע לא מכיר ברגישויות מיוחדות.

 משימתו של חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 הינה לאזן בין שתי זכויות חוקתיות - הזכות החוקתית לחופש הביטוי אל מול הזכות החוקתית לשם טוב.

 

 

ביום 30 באוקטובר 2011 ניתן פסק דין בלשון הרע בבית משפט השלום בחיפה ת.א. 17848-07 מפי כבוד השופטת אילת דגן - עו"ד איל מנחם נגד ראובן שפיגלר.

הוגשה אף תביעה שכנגד.

התובע הראשי, עורך דין איל מנחם, תבע בלשון הרע את קצין הביטחון השומר בכניסה לבניין בו היה ממוקם משרדו שך עורך דין איל מנחם.

טרונייתו של עו"ד איל מנחם הייתה בגין כך שלטענתו של עורך דין איל מנחם, הנתבע, ראובן שפיגלר, השומר בכניסה לבנין, נמנע במכוון מלסלק את אביו של עו"ד איל מנחם משטח הכניסה לבניין, שם נהג להאשים האב את בנו בגניבת כספו.

עו"ד איל מנחם טען כי במחדלו זה השתתף השומר בהוצאת הדיבה כנגדו, לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין הקובע אחריות למשתף, משדל, מסייע, מייעץ או מפתה לעוולה שבוצעה.  

בית המשפט דחה את תחולתו של סעיף 12 לפקודת הנזיקין, וכן דחה את טענותיו של עו"ד איל מנחם וטען כי השומר כן פעל לסלק את האב משטח הבניין, אך משפעל האב כפי שפעל בשטח הציבורי, אזי שלשומר לא הייתה כל חובה או כל סמכות להורות על סילוקו, שכן השטח הציבורי שמחוץ לבניין כלל איננו בסמכותו של שומר הבניין.

כן הוחלט כי המכתב ששיגר ראובן שפיגלר לנציגי הבניין חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965. בית המשפט קבע שראובן שפיגלר, השומר, לא פעל במטרה לפגוע, וכי הוא פעל כפי יכולתו בכדי לסלק את האב המפגין נגד בנו, ובכדי ליידע את מעסיקו, חברת הניהול של הבניין, כי הוא עשה את עבודתו כהלכה, וכדי להגן על עניין אישי כשר שלו. המכתב מטעם ראובן שפיגלר היה תם לב, מידתי, ובלתי משתלח.

לא רק שתביעתו בלשון הרע של עורך דין איל מנחם נדחתה, אלא שבית המשפט קבע כי עו"ד איל מנחם הוא שהוציא את דיבתו של השומר, וחייבו לפצות את ראובן שפיגלר בסך 100,000 ש"ח, תוך שבית המשפט טוען כלפי עו"ד איל מנחם טענות קשות, ולרבות בהתנהלותו שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, שכן נקבע כי עורך דין מנחם צעק, קילל ואיים על ראובן שפיגלר.

חיובו של עו"ד איל מנחם בלשון הרע היה עקב מכתב ששיגר עורך דין איל מנחם לועד הבית, מכתב שבית המשפט החשיב כשיקרי, לפיו ראובן שפיגלר מעל בתפקידו כשומר בבניין, מכתב שנועד לנסות ולהביא לפיטוריו של ראובן שפיגלר מעבודתו.

 

 

בפסק הדין ת.א 17308-12-09 קורל-תל בע"מ נגד גיא כהן תבע בלשון הרע אתר האינטרט "יד 2" את גיא כהן, מנכ"ל גלובל נטוורקס, בעליה של חברת "לוחות מקוונים" המפעילה אתר בשם "זה וזה".

לטענתה של יד 2, גיא כהן באופן אישי הוציא את דיבתה, וזאת באמצעות מס' פרסומים באינטרנט.

בין יד 2 לבין האתר של הנתבע גיא כהן ישנו הליך משפטי נוסף, לרבות בגין טענתה של יד 2 כי גיא כהן פעל להעתיק את תכניה של יד 2 לתוך האתר שלו.

גיא כהן פרסם כי יד 2 נוהג באופן דורסני כמונופול ופוגע בגולשים באמצעות תקנון בלתי חוקי, כי הוא קיבל מכתב איומים מאת עורכי הדין של יד 2, כי יד 2 מנסה בכל כוחה לבלום תחרות לגיטימית תוך שימוש בכוחה הכלכלי העצום, וכי התנהגותה הברוטלית של יד 2 חושפת שיטות דורסניות ומונופוליסטיות שמאפיינות מדינות חשוכות שכל מטרתם למנוע תחרות הוגנת על חשבון רווחתם של הגולשים, כי אתר יד 2 מרמה באופן בוטה את הגולשים ואת המפרסמים על ידי הכפלה של מודעות, והביע תקווה כי בית המשפט יסייע לו לשרת את ציבור הגולשים ולשים סוף להתנהגותה הבריונית של יד 2, תוך שמפרסם גם את מס' הטלפון הנייד שלו.

דברים אילו פורסמו, כאמור, במס' אתרי אינטרנט, בשינויים כאלו ואחרים, ועל כן הגישה יד 2 את התביעה בלשון הרע, וטענה כי הפרסומים מהווים עוולה לפי חוק לשון הרע, התשכ"ה-1965, וכי נעשו על מנת לפגוע בעסקיה של יד 2, וזאת ע"י הנתבעת, המתחרה של יד 2 בשוק.

הנתבע גיא כהן טען בהגנתו כי הפרסומים שעשה מוגנים ע"פ סעיף 13(5) ו/או 13(7) לחוק לשון הרע, שכן הוא בסך הכל ביקש לפרסם בתקשורת אודות המתרחש בהליכים המשפטיים שבינו לבין יד 2.

כן טען גיא כהן כי הפרסום שעשה הינו בבחינת "אמת דברתי" וכי יש עניין ציבורי בפרסום שעשה.

בית המשפט דחה את טענתו של הנתבע לפיה סעיף 7 לחוק לשון הרע, אשר מחיל על חוק איסור לשון הרע את סעיף 10 לפקודת הנזיקין, דורש כי תאגיד התובע בלשון הרע יוכיח נזקי ממון ברי תמחור, שכן די כי התאגיד יוכיח כי הפרסום היה עלול לפגוע בעסקיו, כדי שיוכל להסתמך על הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק ממון כלשהו. ראה שנהר 160-161. וכן ת.א. 2430/58 שכון עובדים בע"מ נגד עיתון הארץ.

בית המשפט ציטט מתוך פסק הדין רע"א דן אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית מפי כב' השופט אור לעניין סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע שם דובר על מהות התיבה "דיווח נכון והוגן" אודות הליכים משפטיים. הדיווח התקשורתי חייב להיות מאוזן, לאפשר תגובה, ולא להיות מגמתי או חד צדדי. ראה גם ע"א 1003/96 בן חורין נגד לוי.

בית המשפט אף ציטט מפסק הדין ת.א. 150/98 ד"ר יוסף שגב עו"ד נגד כלל ומתוך פסק הדין ת.א. 42779/06 פלוני נ' פלוני שם נאמר כי לא יעלה על הדעת לפרסם דברי בלע בהליך משפטי ואז לפרסמם. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם האמור.

לגופו של עניין, בית המשפט קיבל את תביעתה של יד 2, דחה את הגנתו של גיא כהן, פסק כי גיא כהן פעל בזדון, כדי לפגוע ביד 2 שהינה המתחרה שלו, כי פרסומו היה משתלח, בלתי מידתי, שאינו אמת, בוטה, מעליב, אינו מהווה דיווח נכון והוגן על הליך משפטי, ופורסם לא כהבעת דיעה אלא כאמת בדוקה.

בית המשפט פסק לטובת יד 2 וכנגד גיא כהן פיצוי בגובה 100,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק הדין, ומקווה כי הדיווח לעיל אודות פסק הדין הינו דיווח נכון והוגן....

 

נעם פדרמן נגד "ארץ נהדרת"

 

ביום 20/11/2011 ניתן פסק הדין בתיק ת.א. 5358-09 נעם פדרמן נגד חב' קשת ואח', בתביעתו בלשון הרע של פעיל הימין נעם פדרמן נגד שידורי קשת וגורמים בתכנית "ארץ נהדרת".

במערכון הוצג נעם פדרמן כשייך לקבוצת מתנחלים שפוגעת בחיילי צה"ל, מתעללת בערבים.

בית המשפט השלום בירושלים, כב' השופט עודד שחם, קבע כי הצופה הסביר יודע כי המערכון הינו בלתי מציאותי בעליל, מהווה סאטירה, אין המדובר בפרסום עובדתי, וברור כי מדובר בהקצנה והגחכה.

זאת ועוד, היות ונעם פדרמן מעיד על עצמו כאיש ימין קיצוני, וכאיש ציבור, הרי שיש לתת מקום רחב יותר לחופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב.

בית המשפט קבע כי התביעה אינה מקימה עילה.

בכל הכבוד הראוי, משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי מסקנתו של השופט המלומד הינה שגויה, שכן הפירסום כן מקים עילה בלשון הרע, אלא שקרוב לוודאי שהפרסום חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ויש הבדל מהותי בין שתי הגישות.

לפיכך, עורך דין הוצאת דיבה עודד פרץ סבור שבית המשפט לא היה רשאי לסלק את התביעה על הסף, כפי שעשה, אלא לבדוק אם לנתבעים עומדות הגנות, דבר שסביר להניח שכן היה עומד להם בסופו של דבר.

 

 

בתאריך 12/12/2011 דחתה כב' השופטת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ת.א 1689-08 מולוקונדוב דניאל נגד פורוש שרה את תביעת לשון הרע והשיתה על התובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגובה 50,000 ש"ח.

התובע היה בעליה של חב' לניהול תיקי השקעות, אשר לימים הורשע במס' עבירות הקשורות לתחום ונידון למאסר.

הנתבעת הינה ראש מחלקה ברשות לני"ע.

התביעה הוגשה בשל שיחת טלפון שערכה הנתבעת עם מנכ"ל סולומון שוקי הון, שם התריעה הנתבעת לגבי התנהלותו של התובע.

עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכימים עם קביעת בית המשפט לפיהם השיחה עולה כדי לשון הרע.

עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכימים עם פסיקת בית המשפט לפיה לנתבעת עומדות הגנות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, כגון הגנת אמת דברתי, הגנת תום הלב, היות ועסקינן בפרסום שרשאית לבצע רשות מוסמכת כרשות לני"ע לפי סעיף 13 (9) לחוק לשון הרע. ראה ע"א 211/82 ננס נגד ד"ר פלורו. כן עמדה הנתבעת בהגנת סעיף 15 (2) לחוק לשון הרע - פרסום שנעשה בשל חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשותו.

בית המשפט קבע כי הפרסום נעשה לאחר שנבדק, כי היקף הפרסום היה מצומצם ותם לב. התביעה נדחתה כאמור.

 

 

האם אתר אינטרנט אחראי ללשון הרע שכתבו בו בלוגרים?

 

בפסק דין שניתן ביום 6 בפברואר 2012 בתיק ת.א. 2713-07 אריה שקד נגד עגל הזהב עיתונות בע"מ ואח' בבית משפט השלום בירושלים מפי כב' השופטת רנר שירלי צוטטה שוב ההלכה לפיה פרסום באינטרנט יכול להוות עוולה בלשון הרע, וכי חוק לשון הרע חל גם על רשת האינטרנט. משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים כמובן. ראה השופט י. עמית בר"ע 850/06 רמי מור נגד ידיעות אינטרנט. ראה גם כב' השופט י. שנלר ת.א. 6161/01 נעמי רייכמן נגד רמי יצהר. השופטת ת. אברהמי ת.א. 51859/06 עו"ד שמעון דיסקין נגד הוצאת עיתון הארץ.

 

השאלה הינה האם הבלוג נכנס תחת תחולת סעיף 11 (א) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 המטיל אחריות גם על האדם שפנה לתקשורת, וגם אמצעי התקשורת בעצמו.

בית המשפט פנה להגדרת "אמצעי תקשורת" בחוק לשון הרע, להגדרת "עתון" בפקודת העיתונות.

בית המשפט פנה לסקור את הפסיקה האם ניתן לראות באתר אינטרנט כאמצעי תקשורת או כעיתון. עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכימים עם קביעת בית המשפט לפיה הפסיקה בנושא זה איננה אחידה. הדבר תלוי בין היתר באופן בו מציג עצמו האתר, בצורך ברישיון עיתונאי, ובאופן בו נתפס בציבור. כך למשל, אתר גלובס מתנהל בדומה לעיתון, נתפס ככזה. עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים כי אתר שכזה מחייב התייחסות כאל עיתון לכל דבר ועניין.

 

ואולם, השאלה הנשאלת הינה האם ניתן לראות בבלוג כחלק בלתי נפרד מהאתר, או כחיצוני אליו?

ואכן, במקרה דנן האתר דנן טען כי יריבותו המשפטית של התובע הינה אל מול הבלוגר ישירות, ולא אל מול האתר.

בית המשפט קבע, ועורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכימים, כי באתר אינטרנט יכול שיהיו חלקים שיחשבו כעיתון, אך יכול להיות שיהיו חלקים שיחשבו כבלוג חיצוני לעיתון. כך נקבע לגבי טוקבקים בפסק הדין ת.א. 51859/06 עו"ד שמעון דיסקין נגד הוצאת עיתון הארץ.

בית המשפט דכאן קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את מעמד הבלוג בתוך האתר, את הליכי הסינון והעריכה לגביו, והאם הבלוג היווה חלק מהעיתון או לאו, ומשכך התביעה נדחתה.

 

 

ביום 27 בינואר 2012 דחה בית משפט השלום בטבריה בתיק ת.א. 18232-07-10 עמוס פורת נגד צבי לשם את התביעה.

דובר בהתכתשות מילולית בעלון של קיבוץ אפיקים בין שני חברי הקיבוץ אודות עניין ציבורי הקשור בהתנהלות הקיבוץ. בית המשפט קבע כי ההתבטאויות ההדדיות היו שוות ערך בחומרתן, כי היו די סבירות ומדודות, וכי חופש הביטוי גובר. כל צד טען כי משנהו אינו מדייק בעובדות, וכל צד ניסה לשכנע את קוראיו, חברי הקיבוץ, בצדקת טיעוניו. עורכי דין לשון הרע עוד פרץ מסכים עם דחיית התביעה.

 

 

 בתאריך 20/1/12 נתנה השופטת תמר נאות פרי מבמ"ש שלום חיפה פסק דין בתיק ת.א. 2505-12-09 אמיר עודה נגד צים שירותי ספנות, שמואל צוק.

התובע שימש כנהג. לנתבעת נגנבו מכולות. היא פנתה לחוקר פרטי וזה סימן 3 גנבים אפשריים, ובהם התובע.

הנתבעת שיגרה מס' מכתבים לגורמים מסויימים. לגבי המכתב בו צויין כי הנמענים מתבקשים שלא להעסיק את התובע שכן הוא נמצא אשם, פסק בית המשפט, ובצדק, לעניות דעתו של עורך דין לשון הרע עודד פרץ, כי המכתב מקים חבות לפי חוק לשון הרע.

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים כי לו היה מפורסם העניין כחשד בלבד, ובתפוצה מינימלית והכרחית, ייתכן כי הדבר היה מותר.

בית המשפט ציטט את הלכת ע"א 5653/98 פלוס נגד חלוץ וקבע כי הנתבע לא נקט אמצעים סבירים על מנת לבסס את ההאשמות בטרם פירסם אותן. ראה גם ע"א 90/49 בנטוב נגד קוטיק.

בית המשפט קבע כי הנתבע לא הצליח להוכיח את הגנת אמת דיברתי לפיה התובע אכן גנב את המכולות. בית המשפט ציטט את ההלכה לפיה האשמות פליליות מצריכות נטל הוכחה גבוה - ע"פ 232/55 היועץ המשפטי נגד גרינוולד. ע"א 475/81 זיקרי נגד כלל חברה לבטוח. ע"א 89/04 נודלמן נגד שרנסקי. דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נגד קראוס. ת.א. 1714/97 ניסנקורן אברהם נגד וילדר אירית. ע"א 1003/96 בן חורין נגד לוי.

עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים כי קיים מרחק רב בין הוכחת חשד סביר לבין הוכחת אמת דיברתי, ועל אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בהאשמות פליליות.

כן מסכים עו"ד לשון הרע עודד פרץ כי הנעמנים אליהם הופנה המכתב אינם מהווים רשות מוסמכת לקבלת תלונות כאלו, ולכן לנתבע לא עומדת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע,התשכ"ה-1965.

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי פיצוי בסך 50,000 ש"ח שפסק בית המשפט הינו פיצוי נמוך בנסיבות העניין.

 

 

ביום 12 בפברואר 2012 בבית משפט שלום בחיפה בתיק ת.א. 32559-11-09 בראל נכסים בזיכרון יעקב בע"מ נגד גפן 79 בע"מ ואח' ניתן פסק דין בדיני לשון הרע והוצאת דיבה.

התובעת הינה משרד תיווך ואילו הנתבעים הם עיתון ובעלי עניין בעיתון.

דובר בפרסום כתבה אשר ייחסה לתובעת עשיית יחסי ציבור בתשלום בעבור הרשות המקומית על חשבון כספי ציבור, ותוך יחסי הון-שלטון טמאים.

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם מסקנת בית המשפט כי יש בפרסום הנ"ל דברים העלולים להשפיל ולבזות, וכן לפגוע בעסקיה של סוכנות התיווך. כלומר, לפנינו יש לשון הרע לכאורה.

השלב הבא הוא הבחינה האם לנתבעים עומדת הגנה כלשהי לפי חוק איסור לשון, התשכ"ה-1965.

משרד עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ מסכים עם קביעת בית המשפט כי לנתבעים לא עמדה הגנה כלשהי. כך למשל, הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי הפרסום היה אמת או כי פעלו בתום לב. נהפוך הוא, הנתבעים, אשר נדרשו לפרסם תיקון והכחשה, בחרו להמשיך ולהשתלח, תוך פרסום "תיקון" שהינו מתחכם ובלתי מספק.

הנתבעים אף לא טרחו לפנות בקבלת תגובה לפני שפרסמו את שפרסמו, כלומר כלל לא בדקו את הפרסום עובר לפרסומו.

כן מסכים משרד עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ עם קביעת בית המשפט לפיה ניתן לפסוק גם לתאגיד פיצוי ללא הוכחת נזק.

לעומת זאת, משרד עורכי דין הוצאת דיבה עודד פרץ אינו מסכים עם סך הפיצוי ע"ס 30,000 ש"ח אשר פסק בית המשפט, וסבור כי הפיצוי שפסק בית המשפט הינו נמוך מדי.

 

 

סמכות מקומית כאשר לשון הרע מפורסמת ברשת האינטרנט:

 

סמכות מקומית עוסקת במקום אליו יש להגיש את כתב התביעה בלשון הרע, קרי בשאלה לאיזה בית משפט, באיזה מקום, באיזו עיר, יש סמכות מקומית לדון בתביעה בגין הוצאת דיבה.

עו"ד לשון הרע עודד פרץ מדגיש כי בד"כ, תביעות לשון הרע מוגשות במקום בו מתגורר הנתבע או במקום בו נעשה הפרסום הדיבתי.

ואולם, ניתן הרי לטעון כי פרסום באינטרנט או בעיתון שתפוצתו כלל ארצית מתפרסם בכל רחבי המדינה, לאורכה ולרוחבה, כך שניתן להגיש את התביעה בכל מקום בו יחפוץ התובע.

האמנם כך? התשובה הינה כן.

ביום 28 במרץ 2012 החליטה כב' השופטת נאור מבית המשפט העליון בתיק רע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ ואח' נגד יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס, כי במקרה המתואר לעיל לכל בית משפט בישראל ישנה סמכות מקומית לדון בתביעת הדיבה.

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם החלטה זו.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי בהסתמך על פסק הדין בש"א 5997/96 קים נגד ארז (לא פורסם, 2.12.96) הסמכות נתונה לבית משפט בו הופץ העיתון, וזאת לפי תקנה 3 (א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בית המשפט העליון פסק לטובת הצד המנצח הוצאות בגובה 30,000 ש"ח.

 

 

תביעות לשון הרע ביחס לעובדי ציבור ועובדי מדינה:

 

 

ביום 25 באפריל 2012 ניתן פסק דין בתיק ת.א. 1209-08-11 מנחם גלילי נגד יחיאל לסרי ועיריית אשדוד מפי כבוד השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום באשקלון.

התביעה בגין הוצאת דיבה ולשון הרע הוגשה נגד ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי ונגד עיריית אשדוד, ואילו הגישו לבית המשפט בקשה להכרה בחסינותו של ראש העיר כעובד ציבור מכח סעיף 7 ג לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

התובע מצידו טען שאין ליתן חסינות לראש העיר שכן הוא פעל בחוסר תום לב, ביודעין  מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם קביעת בית המשפט לפיה יש לתת לראש העיר חסינות במקרה דנן שכן אין היה מדובר בהתבטאות כה חמורה.

זאת ועוד, התובע  בעצמו ביקש מראש העיר כי תגובת ראש העיר תועבר למספר הפקס שהוא התובע בעצמו ציין בפנייתו שלו, כך שלתובע יש להלין על עצמו בלבד לעניין זה.

תגובת ראש העיר הייתה מידתית ואין למצוא בה רצון לגרום לנזק.

בית המשפט הפנה לפסיקה אחרת בה הוכרה חסינות מתביעות לשון הרע אף כשהיה מדובר בהתבטאויות חריפות יותר - ע"א (ת"א) 1100/08 ות.א. (חיפה)23970-07-11 יונה יהב נגד יעקב בורובסקי.

בית המשפט דחה את התביעה ככל שמתייחסת לראש העיר, להבדיל מהעירייה, וחייב את מנחם גלילי לשלם ליחיאל לסרי את הוצאות ההליך בסך 5,000 ש"ח.

התביעה כנגד עיריית אשדוד נמשכה כסדרה. כאמור, עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים עם ההחלטה.

 

 

קללות כלשון הרע והוצאת דיבה:

 

ביום 16 במאי 2012 נתן כבוד השופט אריאל ברגנר מבית המשפט השלום באשדוד פסק דין בתיק א. 35772-06-10 וויס נגד טכנו-כים בע"מ ואח'.

המדובר בתובעים, אשר הגיעו לרכוש מוצר כלשהו. לטענתם, הם ביררו לגבי מועד אספקה מוקדם יותר, אלא שאז נדהמו לספוג מטר של קללות מעליבות מצד המוכר בחנות, הנתבע - "אני לא זונה שלך ואותי לא תקנה בכסף, לא מעוניין למכור לך... צאו מהחנות...".

עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק הדין שכן בחקירתו הודה הנתבע כי הוא היה כעוס וכי ייתכן ולא שלט בעצמו כראוי.

 הסכים להסכים לקללות בחברה בה האלימות גואה כשלנו.

בית המשפט ציטט מפסק הדין דיאב נגד דיאב ע"א 534/65 בבית המשפט העליון, גם שם קללות הוכרו כלשון הרע.

 

 

 

ביום 21 ביוני 2012 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט נחום שטרנליכט מבית משפט שלום פתח תקוה בתיק א 3563/08 יניב אורן נגד גיא גוזלן ואח'.

הנתבעת האחת הינה מפעילת הדיוטי פרי בנתב"ג, והנתבע השני עבד אצלה בחנות.

התביעה טענה לארבעה פירסומי לשון הרע נפרדים.

האירוע הראשון עסק בניסינו הכושל של התובע להחליף נעליים שרכש בחנות. החנות ביקשה חשבונית קנייה, ומשלא הייתה זו בידי התובע, דחתה החנות את בקשתו.

האירוע השני עניינו היה בהגעתו של התובע עם מס' אנשים, לחנות, שוב, כשבועיים לאחר האירוע הראשון. התובע טוען בתביעתו כי הנתבע, עובד החנות, אמר לעברו כך: "הנה הבחור שלקח נעליים ולא שילם".

עובד החנות הזעיק למקום את המשטרה, וגם בפניה הטיח כי הנתבע איים לרצוח אותו וכי הוא גנב נעליים מהחנות.

לאחר כחצי שעה, הופיע הנתבע שוב, בלווית שני שוטרים, במקום בו התובע המתין לטיסתו לחו"ל, הצביע וצעק לעבר התובע - "הוא איים עליי שירביץ לי וידקור אותי".

 

משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסיקתו של בית המשפט לפיה באירוע הראשון כלל אין לשון הרע. בית המשפט רומז כי התובע הוא דווקא הצד המתלהם.

גם לעניין הפירסום השני, השופט שטרנליכט דחה את גירסת התביעה, ועו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים.

 

 

 

ביום 12 ביולי 2012 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט גד גדעון מבית משפט השלום בבאר שבע בתיק אזרחי 4838/09 רמי אנגלשטיין ואח' נגד מאיר יצחק הלוי ואח'.

 

התובעים הם בעלי דוכנים  בטיילת באילת, והנתבע הינו ראש העיר אילת.

העירייה פעלה לפנות את הדוכנים מהטייל, וישנם הליכים משפטיים מקבילים בעניין זה.

תביעת הוצאת דיבה זו הינה בכתבה בטלוויזיה בה אמר הנתבע כך: "פירקתי כבר 175 דוכנים. נשארו לי 74 החארות, וגם אותם אני אפרק".

הצדדים הסכימו כי לראש העיר עומדת חסינות, ולכן ההליך המשיך כנגד העיריה בלבד.

עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ מסכים עם קביעת בית המשפט לפיה הדברים לא עולים כדי לשון הרע. ראשית, אין זיהוי של הנתבעים. שנית, אין בכל מילת גנאי, גם אם בלתי ראויה, כדי להוות לשון הרע. שלישית, מדובר באמירה של ראש עיר תוך כדי מילוי תפקידו. האימרה היא די סבירה, אם כי לא ראויה בשל השימוש במילה "חארות". בנוסף, הדברים התייחסו להליך משפטי תלוי ועומד.

 

 

ביום 18 באוקטובר 2012 זכה עו"ד עודד פרץ בפסק דין בלשון הרע בתביעה עו"ד עודד פרץ נגד בתיה קטר בתיק תא"מ 29744-11-10 בבית משפט שלום אשדוד.

עו"ד פרץ ייצג את מנהלת אגף החינוך בעירית שדרות, הגברת מרים ששי, בתביעת לשון הרע שהוגשה, בין היתר נגד בתיה קטר.

בתיה קטר פנתה למקומון בשדרות והטילה דופי בכישוריו המקצועיים של משרד עורכי דין עודד פרץ. המקומון פנה לעו"ד פרץ בבקשת תגובה, קיבל תגובה, ובעקבותיה החליט העיתון שלא לפרסם את הדברים.

חרף העובדה שהידיעה לא פורסמה, הוגשה תביעה בגין אותו פרסום שנעשה לעיתון. בית המשפט ציטט את הלכת ע"א פרידמן נגד סגל לפיה עצם הפנייה לעיתון מהווה עוולה.

 

 ביום 16 בדצמבר 2012 ניתן פסק דין  בלשון הרע והוצאת דיבה בבית משפט השלום בצפת מאת כבוד השופט אורי גולדקורן בתיק תא"מ 54888-01-12 מאיר וקנין נגד מוטי מועלם.

משרד עו"ד לשון הרע עודד פרץ אינו מסכים עם פסק דין זה.

השאלה במחלוקת הינה האם פרסום "פוסטים" בבלוגים ברשת האינטרנט ובהם תיאור בעל עסק שהפסיד במשפט אזרחי כ"נוכל מפיל לקוחות בפח" מהווה ומקים עילה בלשון הרע?

הנתבע אישר כי הוא פעל על מנת להזהיר את הציבור מפני התובע, טען כי מה שפירסם היה אמת והבעת דעה תמת לב.

בית המשפט קבע כי ההליך המשפטי הקודם בין הצדדים,  בגין מתן שירותי פרסום לעסק, הסתיים בנצחון חלקי בלבד של הלקוח, שכן תביעתו התקבלה באופן חלקי בלבד, ולא נאמר בפסק דין זה שהספק הינו רמאי.

כן קבע בית המשפט כי לא היה עניין לציבור בפרסום לפיו כנגד הספק נפתח תיק בהוצאה לפועל.

חרף קביעות אילו, בסעיף 27 לפסק הדין, קבע בית המשפט הנכבד כי  המפרסם הביא גם את גירסתו של הספק, כי הדברים מהווים דעה, ולכן הדברים לא עלולים להשפיל, ולכן דחה את התביעה כבר בשלב זה.  כאמור, משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ סבור בכל הכבוד כי החלטה זו הינה שגויה, שכן הדברים על פניהם בוודאי שעלולים לבזות אדם סביר, ולכן על בית המשפט הנכבד היה לעבור ולבחון האם לנתבע עומדת הגנה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965.

עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי הפרסומים נעשו לא רק לצורך אזהרת הציבור, אלא עם רצון לפגוע, כי הפרסומים היו מוגזמים, בלתי מידתיי, נכונים באופן חלקי ומטעה, ושזורים במידע בלתי רלבנטי ואשר חורג.  כך למשל, הנתבע לא הצליח להוכיח כי הספק הינו נוכל, וגם בית המשפט מסכים עם זאת.

לפיכך, סבור עו"ד דיבה עודד פרץ כי בית המשפט היה צריך לקבל את התביעה.

 


ביום 19 באפריל 2013 ניתן פסק דין בדיני לשון הרע והוצאת דיבה בתיק א חיפה 33479-06-11 בבית משפט שלום בחיפה מאת כבוד השופטת עדי חן ברק.

התובע הינו עו"ד. הוא והנתבע הינם שכנים בבית משותף. המדובר היה בפירסומים דיבתיים כגון "ערבי מלוכלך" ושאר ביטויים כגון אילו. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק פיצוי בסך 25,000 ₪.

ביום 2 באפריל 2013 ניתן פסק דין בעניין הוצאת דיבה בתיק ת.א. 18092-05-12 בתיק אגבאריה נגד מסרי בבית משפט שלום חדרה מפי כב' השופטת נאסר ג'השאן.

המדובר היה בסיכסוך בין הנתבעת, סגנית מנהלת בית ספר, לבין התובעת, מזכירה בבית הספר. עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים כי חלק מהפירסומים, מהקללות ומהגידופים שבתביעה מהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע- התשכ"ה 1965, שכן המדובר בגידופים מתמשכים הכוללים התייחסות לתכונות אופי.


משרדנו תומך ביוזמה החקיקתית לפיה חיילי צה"ל יוכלו להגיש תביעות בלשון הרע כנגד אילו המבקשים להוציא את דיבתו של צה"ל רעה, וראה לעניין זה עניין מוחמד בכרי.


לעניין הגנת הזכות לפרסם, ראה פסק דין א 7165/84 פישמן נגד בר און בו נפסק כי פרסום על עורך דין מהסקטור הפרטי, ממילא לא יכול להיות פרסום שיש בו עניין לציבור.

בפס"ד ע"א 30/72 פרידמן נגד סגל נפסק כי עצם הפנייה לעיתון מהווה פירסום כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. ראה גם שנהר דיני לשון הרע, פסקה 8.3.5 – "בעניין פרידמן נגד סגל הסביר בית המשפט כימי שפונה לעיתון ומוסר מידע במטרה שיפורסם בעיתון מבצע שתי עוולות נפרדות: עצםהפנייה לעיתון מהווה עוולה רגילה של פרסום לשון הרע, ולעוולה זו אחראי המקור בלבד...".

בית המשפט העליון קבע בתיק ר"ע657/85 רונן נ' מ"י כי המביא ידיעה לעיתון עוול עוולה בלשון הרע.

קיימת חזקה כי המביא ידיעה לעיתון, מכוון לכך שהיא תפורסם – ע"א 114/64 תיק נ' קריניצי. ראה גם פרידמן נ' סגל לעיל.



לצד תביעות שהתקבלו, עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ מפנה גם לתביעות מופרכות אשר בתי המשפט דחו, ובצדק. ראה למשל תביעה של עמי ישראלי נגד מסעדת אל גאוצ'ו בהרצליה במסגרתה התובע טען כי המלצרית אמרה לו שהוא דומה לשחקן קולנוע. בצדק נפסק כי המדובר בהלצה תמימה ותו לא והתובע חוייב בהוצאות בסך 5,000 ש"ח. לא למטרות אילו נועד חוק איסור לשון הרע,התשכ"ה-1965.



ביום 13 בנובמבר 2013 פסק כבוד השופט עבאס עאסי מבית משפט השלום בירושלים בתיק 43433-03-12 עו"ד מועין ח'ורי ואח' נגד עו"ד עמאד עווידה פיצוי בלשון הרע בגין הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין. הנבע כתב ללשכת עורכי הדין כי התובע ככל הנראה ניסה להרוג אותו.

עורך דין לשון הרע עודד פרץ מציין כי נכון קבע בית המשפט הנכבד שתלונה ללשכת עורכי הדין איננה מהווה פירסום תוך כדי הליך משפטי ולכן איננה נהנית מחיסיון לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965.
משרד עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ מציין כי פסיקת בית המשפט של פיצויים בסך 60,000 ש"ח הינה סבירה בנסיבות המקרה שכן עסקינן בהאשמות פליליות חמורות ללא כל בסיס עובדתי.



משרדעו"ד לשון הרע עודד פרץ ייצג את התובעת עינב אבבה בתביעת לשון הרע כנגדהנתבעות מיכל הדסי ונטליה מיכלין. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק כי התובעתעינב אבבה פוטרה תוך כדי מתקפה גזענית הכוללת ביטויים גזעניים כגון אתיופית מסריחה, ופסק לה פיצוי של עשרת אלפים ₪ בגין לשון הרע. כן חייב בית הדין את נטליה מיכלין לשלם לעינב אבבה סך 8,000 ₪ בגין העדר שימוע.


 

אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי מחייב מטעם עורך דין הוצאת דיבה ולשון הרע עודד פרץ.

 


הזכויות שמורות לעורך דין לשון הרע  עודד פרץ.